NRG – מעריב

צוחקים כל הדרך לביהמ"ש
יותר ויותר לקוחות מרגישים עצמם מספיק בטוחים כדי לתבוע את הבנק - ולנצח
מאת שגית פסטמן
22/06/01
בשנת 1999 החליט איזי גלבוע, בעל עסק בתחום הווידאו, להגיש תביעה נגד בנק המזרחי, שבו החזיק חשבון עסקי. בכתב התביעה הסביר גלבוע, כי באחד הימים הוא ניגש לבנק על ­מנת להפקיד 44 אלף שקלים. מספר שעות לאחר ההפקדה התקשרו אליו מהסניף והודיעו לו, שבספירת הקופה בסוף היום התברר שחסרים כעשרת אלפים שקלים. הכספרית שקיבלה את הכסף מידיו טענה שככל הנראה אירעה טעות בספירת הכסף שגלבוע הפקיד, שכן הוא אמר לה שהביא עימו 34 אלף שקל, ואילו היא טעתה לספור 44 אלף שקל, לכן אישור ההפקדה שניתן לו ­ מקורו בטעות. לא עזרו לגלבוע כל טענותיו כי הוא אכן הפקיד באותו יום 44 אלף שקלים. הבנק החליט על דעת עצמו למשוך בחזרה מחשבונו של גלבוע את עשרת אלפים השקלים האבודים.לפני כחודש ניתן פסק­ הדין במשפט שבין שני הצדדים. שופטת בית ­משפט השלום, ענת ברון, חייבה את הבנק להחזיר לגלבוע עשרת אלפים שקלים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן כ ­5,000 שקלים נוספים עבור הוצאות משפט."אין זאת אלא", קבעה השופטת, "שהבנק באופן שרירותי, ולכל היותר בהסתמך על השערה בלבד של פקידה, חייב את חשבונו של התובע בעשרת אלפים שקלים, זאת בניגוד לאישור ההפקדה המפורט שנמסר ללקוח. על הבנק היה להוכיח כי אישור ההפקדה שניתן לתובע אינו משקף את הסכום שהפקיד בפועל. הבנק לא עמד בנטל זה, ולא הוכיח, ולו לכאורה, כי אישור ההפקדה בטעות יסודו", מנמקת השופטת.

השופטים מצטרפים למגמה
גלבוע אינו היחיד שהחליט לעשות מעשה ולתבוע את הבנק על מה שנראה לו כהתנהגות לא הולמת. יותר ויותר לקוחות של בנקים בישראל מרגישים מספיק בטוחים בעצמם על ­מנת לפנות לערכאות משפטיות בנוגע לטענות לגבי פעילות הבנק.לשמחתם, מגלים אותם לקוחות, שגם השופטים מרשים לעצמם לאחרונה להיות ביקורתיים כלפי הבנקים. משפטים כמו "התנהגות הבנק אינה הולמת התנהגות ראויה כלפי לקוח", ו"הבנק התרשל רשלנות מקצועית באופן שבו ניהל את כספי התובעים, ועליו לפצותם", הופכים להיות שכיחים במסגרת הפסיקה הקשורה לבנקים.עו"ד רונן מטלון, שייצג את גלבוע בתביעה נגד בנק המזרחי, טוען שאין ספק שבשנים האחרונות חל כירסום ביוקרתם של הבנקים בעיני לקוחותיהם. הכירסום הזה, כפי הנראה, הוא זה שמביא את נציגי הבנקים אל אולמות בתי ­המשפט. מטלון: "בעבר, היה מאוד קשה להתמודד מול בנק בבית­המשפט. רוב הראיות נמצאו אצל הבנק, והאסמכתאות שלו נתפסו ברוב רובם של המקרים כאמת מוחלטת, שאין עליה עוררין. האזרח הקטן עמד מול מוסד מבוסס ללא נשק ממשי, ולכן תביעות נגד בנקים נחשבו לתופעה נדירה. רק בשנים האחרונות החלו לצאת יותר ויותר פסקי­ דין
נגד בנקים. פתאום הבנקים צריכים להסביר את עצמם מול השופט. בעקבות זאת, הלקוחות ועורכי הדין שלהם קיבלו ביטחון עצמי מול נציגי הבנקים."אני חושב שיותר קל להסביר את התהליך הזה במובנים פסיכולוגיים מאשר במובנים משפטיים. אני מסתכל על עצמי כדוגמה ­ עד לפני כמה שנים, כשלקוח היה מגיע אלי בבקשה לתבוע בנק מסוים, הייתי מייעץ לו לשקול היטב לפני שהוא לוקח על עצמו תיק כזה. הבנק הרי יכול להרשות לעצמו משפט ארוך ומסובך. לבנקים יש אורך נשימה. היום, לעומת זאת, אני ועורכי­ דין נוספים חשים שיש תביעות שבהחלט אפשר לנצח בהן, לנוכח הניסיון שנצבר בתחום הפסיקה בנושא הבנקים."לי אין ספק שכעורך ­דין, אני יודע עכשיו איך להתמודד עם הבנק בבית ­המשפט, אני מכיר טוב יותר איך הבנק עובד מבפנים, קל לי לזהות נקודות­ תורפה במהלך המשפט ובטענות של הבנק נגד מרשי. אני יודע שאפשר לעשות לבנק תרגילים שירככו אותו".
לא חוששים להתמודד
עם השנים, נראה כי גם השופטים הפכו לרגישים יותר לטענות לקוחות הבנקים. מטלון: "לדעתי, החל משנת 1983, אחרי פרשת הרצת המניות, כשהבנקים עברו לבעלות המדינה, לשופטים היה קשה, מבחינה פסיכולוגית, לבקר אותם, כי הם נתפסו כחלק ממוסדות המדינה. עצם העובדה שהבנקים היו בשליטת המדינה, גרמה לשופטים לזהות אותם כגופים ממלכתיים, לכן נטל ההוכחה נפל על הלקוח ולא על הבנק. לשמחתנו, פסק ­דין כמו זה של גלבוע מוכיח שהמצב הזה השתנה".איך הבנקים מגיבים לתביעות מהסוג הזה? מטלון: "קודם כל, הם מודעים לכך שאנשים כבר לא כל­ כך חוששים מלהתמודד איתם במישור המשפטי. מבחינת העבודה היומיומית שלהם, הם נעשים יותר זהירים. אין לי ספק, שהמחלקות המשפטיות של הבנקים דואגות לעדכן את הסניפים בנקודות ­כשל שעליהן מצביעים בתי ­המשפט. הם נמצאים בתהליך תיקון עצמי מתמיד. למרות זאת, המגמה הזו ­ ההעזה של הלקוחות לתבוע את הבנקים ­ תגבר, כי אנשים למדו שהבנקים יכולים לטעות וגם שזה לא סוף העולם לנהל מאבק מול בנק. אני יכול להעיד מהניסיון שלי, שבהרבה מקרים הבנקים מעדיפים להתפשר עם לקוחות שמאיימים לפנות לערכאות משפטיות, במיוחד
כשמדובר בתביעות קטנות".
סיפוק בניצחון
תובעי הבנקים עדיין לא נישאים על גלי הערצה המוניים, אבל אין ספק שניצחון מסוג כזה יכול להביא להרגשת סיפוק. לפני מספר חודשים, החליט מ' מצפון הארץ להגיש תביעה נגד הבנק הבינלאומי, בבית­ המשפט לתביעות קטנות בתל ­אביב. מ' פתח לפני כ ­11 שנה חשבון בסניף תל אביב. בשנת 1995 הוא לווה מהבנק משכנתה לקניית דירה, ששולמה באמצעות החשבון המדובר.בשנים  1988­- 1989 הוא הפקיד כספים בחשבון, בסמוך למועד חיוב המשכנתה, כדי שחיובים אלה יכובדו. בדיעבד התברר לו, לטענתו, כי הבנק העביר את הכספים האלה לחשבון פק"מ, ולא כיבד את חיובי המשכנתה. כשביקש לקבל לידיו את הכספים ביוני 2000, נענה כי על­ פי רישומי המחשב קיימים עיקולים בחשבון, המונעים את שחרור הכספים.לטענת מ', אמנם במהלך השנים 1998­2000 נפתחו נגדו שלושה תיקים בהוצאה לפועל, והוטלו עיקולים בחשבון, אך בעקבות הסדרי תשלומים בוטלו ההליכים. "למרות שהעברתי לבנק את האישורים על ביטול כל הליכי ההוצאה לפועל, פניותיי החוזרות ונשנות לשחרור הכספים לא נענו", טען מ' בכתב התביעה, וביקש שהבנק יפצה אותו בסכום של 3,400 שקלים, הכולל את סך הכספים בפק"מ, נזק בגלל א
שראי חריג והוצאות משפט.בבנק העדיפו לא לעמוד בפני שופט. בהסכם פשרה שנחתם בין הצדדים נקבע, כי הבנק יעביר לתובע סך של 2,800 שקלים (סך הכספים בפק"מ) ובנוסף ­ סכום של 500 שקלים לסילוק מלא ומוחלט של התביעה, וזאת מבלי להודות באחריות ובגובה הנזק.חשוב להדגיש, שהתמודדות מול הבנק בבית­המשפט לתביעות קטנות אינה דומה להגשת תביעה בבית ­משפט השלום או המחוזי נגד מוסד בסדר ­גודל של בנק. דוד אברון, מנכ"ל מ.א בקרה וניהול, חברה העוסקת בניתוח חשבונות בנקים, מעיד שהחברה עובדת בדרך כלל רק עם חברות מבוססות, שיכולות להרשות לעצמן להתמודד מול גופים גדולים. תפקיד החברה הוא לשחזר את כל פרטי חשבון הבנק של הלקוח, לאתר ליקויים או טעויות שבוצעו על ­ידי הבנק על ­פי טענותיו של הלקוח, ולבנות את החשבון מחדש, כאשר היתרה למועד הגשת התביעה שונה משל הבנק."למעשה", אומר אברון, "אנחנו 'מכמתים' את טענות הלקוח למספרים או סכומים שניתן לדרוש מהבנק". עלות עבודה כזו, מודה אברון, מאוד יקרה, מאחר שהיא מצריכה מיומנות רבה וניסיון של שנים. אברון: "לכל בנק יש דרך מסוימת לנהל את החשבונות של הלקוחות שלו, וצורת רישום האסמכתאות שונה מבנק לבנק. אנחנו צריכים לאתר את כל המסמכים הרלוונטיים עבור התביעה, לתחקר את הלקוח ולבנות תשתית עובדתית שתאשש את טענותיו".מהם השיקולים של הלקוח לפני שהוא מחליט על צעדים משפטיים?אברון: "כל מאבק עם הבנק תלוי בחוזקו של הלקוח. תמיד טוב שתהיינה לו אלטרנטיבות ­ למשל, אפשרות לקבל אשראי מבנק אחר. בנק שמזהה לקוח בעייתי יכול לבקש מהלקוח להקטין את יתרת החוב שלו, וכדאי שללקוח יהיה מענה לדברים כאלה".בכל מקרה, גם אברון מסכים עם האבחנה של עו"ד מטלון, שהבנקים מעדיפים שלא ללכת להתדיינות משפטית ארוכה אלא להגיע לפשרה.יצחק הד, פסיכולוג חברתי­ תעסוקתי, ממנהלי חברת ב.י.פ יישומים טכנולוגיים, מגדיר את הפנייה לבית ­המשפט בנושאים כגון אלה כטרנד חדש בחברה הישראלית. "זה לא רק נגד בנקים. יש טרנד חדש, שמקורו בארה"ב, שלפיו תובעים מוסדות גדולים מכיוון שמהם אפשר להוציא הכי הרבה כסף. באמריקה זה תמיד היה אופנתי לתבוע כל מה שזז, כחלק מהתרבות. בשנים האחרונות היו בארה"ב כמה משפטים נגד ארגונים גדולים, שבעקבותיהם אנשים הפכו למיליונרים. כל הצלחה כזאת מעודדת גם אחרים לנסות את מזלם."התופעה מתפשטת עכשיו לכל העולם המערבי, ומצטרפת למגמה שמתחזקת בשנים האחרונות, לשחוט פרות קדושות. אם אפשר לצאת נגד הכל, אז למה לא נגד הבנקים? בכל משפט שהבנק מפסיד, זה נוגס בעוצמה שלו ומערער את האמון של הלקוחות, כמו שזה קורה לכל עסק אחר".ואי ­אפשר להתעלם גם מהיבט אחר, הקשור בדרך ­כלל למוסדות פיננסיים. הד: "אנשים תלויים בבנקים, ואף אחד לא אוהב להיות במערכת יחסים כזו לאורך זמן. הבנק שולט בנו דרך הכסף, ואנחנו צריכים להיות 'נחמדים' לפקידים ולמנהל הבנק, תמיד לבוא בבקשות לעזרה וכיוצא בזה. האמת היא, שעד לאחרונה הבנקים לא ממש טרחו לפזר את הרגשות השליליים של הלקוחות כלפיהם. להיפך, הם רצו להפגין סמכות וכוח, אז עכשיו הם משלמים עבור זה".